מַנדָרִין

הַצָגָה

מנדרינה, כמו תפוז, לימון או אשכולית, היא פרי הדר. זהו פרי עץ המנדרינה (הדרים רטיקולטה), עץ קטן בעל הרגל מתפשט השייך למשפחת Rutaceae, וליתר דיוק לסוג הדר. העלים הירוקים העמוקים שלו מבריקים ומתמידים, וענפיו נושאים קוצים.
המנדרינה היא פרי כדורי, מעט שטוח, בקוטר של 5 עד 8 ס"מ: לכן הוא קטן מהכתום, אך גדול יותר מהקלמנטיני. הוא מתקלף בקלות וחסר את העור הלבן הדק והמריר שנדבק לרצועות הכתומות. הרבעים שלה, או "ירכיים", מנותקים בקלות זה מזה, ללא זרימת מיץ: הקלמנטינה היא פרי מעשי וקל לצרוך אותה ביד. בשרו מתוק וריחני, עדין יותר וחומצי פחות מזה של התפוז, אך בניגוד לקלמנטיין הוא מכיל זרעים.

מוצא ותרבות

המנדרינה חייבת את שמה לצבע שלה, שמזכיר את שמלת המשי של המנדרינות, הפקידים הבכירים בממלכה התיכונה. הוא אכן יליד המזרח הרחוק, ובפרט סין, וייטנאם ויפן, שם הוא מעובד במשך 3000 שנה. הוא עדיין פופולרי מאוד לרגל ראש השנה הסיני. באירופה היה איטי לגלות אותו: עץ המנדרינות לא נכנס לצרפת (בפרובאנס) עד תחילת המאה ה -18, 400 שנה אחרי התפוז, הודות לפורטוגזים. מנדרינה החלה לטפח בקנה מידה גדול באלג'יריה משנת 1850.
כיום המדינות המייצרות העיקריות הן סין, ספרד, ברזיל, יפן, איראן וארצות הברית, אך הן נפוצות מאוד גם באזור הים התיכון: מרוקו, סיציליה, איטליה, תוניסיה, אלג'יריה וצרפת (קורסיקה).
הקלמנטינה מבשילה בסוף הסתיו במדינות חצי הכדור הצפוני. בקורסיקה, למשל, הוא נקטף מנובמבר. ניתן למצוא אותו בדוכני שוק עד אפריל.

כלאיים וזנים

מנדרינה היא המינים המגוונים ביותר מבין פירות ההדר, אך רק זנים נדירים משווקים. הנפוץ ביותר הוא זן הסצומה, יליד יפן, בעל יותר מ -200 זנים. בהדרגה, הכלאות חסרות הזרעים של המנדרינה נוטות להחליף אותה, והידוע ביותר הוא הקלמנטיין (הכלאה של מנדרינה וכתום מתוק). אנו מוצאים גם:

• קלמנטינה (זני דנסי, פיירצ'יילד, קינאו, דבש), הכלאה של מנדרינה וכתום מריר, בעלת עור כהה יותר אך פחות טעם ממנדרינה;
• טנג'לו (זני אורלנדו, מינולה), הכלאה של מנדרינה ופומלה, צבעונית מאוד, בעלת עור דק וקשה לקילוף, ועם טעם מתוק מאוד;
• Clemenvilla, הכלאה "משנית" (הכלאה של קלמנטין וטנג'לו);
• האורטניק, עוד כלאיים "משניים" (תפוז קלמנטינה X).

יתרונות תזונתיים

המנדרין דל קלוריות יחסית, עם 40 קק"ל ל -100 גרם. הוא מכיל 13% פחמימות ו -1.8% סיבים רכים (מסיסים בעיקרו). הוא עשיר בוויטמין C, שימושי להמרצת המערכת החיסונית, וסידן הנטמע בקלות על ידי נוכחות של חומצות אורגניות. הוא גם מקור לויטמין B9 (או חומצה פולית). תכולת הקרוטן שלו מעניקה לו תכונות נוגדות חמצון, מסייעת לחיזוק ההתנגדות של נימי הדם. לבסוף, כמו כל פירות ההדר, הוא די בסיסי, למרות חומציותו.

בחר בו ושמור עליו

בחר את המנדרינות שלך על פי מספר קריטריונים: פירות כבדים (התחייבות של עסיסיות ורמת סוכר טובה), שעורם המושלם צבוע היטב, דק ודבק (באופן כללי - הדבר תלוי בזנים - עור עבה וכתם בקלות רבה מדי יכול לחשוף פרי כותנה). הימנע גם מאלה שיש להן מראה שלפוחיות או מיובשות, מכיוון שהן עשויות להיות סיביות. הדום צריך להיות ירוק מאוד. לבסוף, שימו לב כי כתמים ירוקים אינם מצביעים על חוסר בגרות: אם הפרי הבשיל במשרעת תרמית בין היום והלילה מסומן מעט מדי, הכלורופיל של העור אינו הופך באופן אחיד לפיגמנטים כתומים, אך אין לו השפעה. על הטעם.
המנדרינות אינן שבירות במיוחד ונשמרות טוב למדי, לפחות שבוע בטמפרטורת החדר (לא ארוז), או שבועיים במגירת הירקות של המקרר.

במטבח

את הקלמנטינה עדיף לאכול רגיל: אפשר ליהנות ממנה כקינוח, כחטיף או כחטיף. ניתן להשתמש בו גם בבישול: בגרסה מתוקה כמובן, בעוגות, פשטידות, קינוחים, סורטים וסלטים פירות, אך גם בגרסה מלוחה, לליווי בשר לבן ברוטב חמוץ מתוק, או בסלטים מעורבים, עם עוף או פירות ים. הוא נפלא גם בריבה ובג'לי, או מסוכרים. לבסוף, קליפתו מאפשרת להכין ליקרים ולטעום מאפים רבים.

קראו גם:

• גיליון מידע על פירות הדר
• גיליון מעשי לגידול פירות הדר בעציצים